קינן נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לחיוב הנתבעת בפיצוי על עוגמת נפש, הרגשת תסכול, זלזול בלקוח, הרגשת חידלון, וחוסר אונים.

בכתב התביעה נטען כי התובעת חתמה חוזה עם הנתבעת לקבלת שירותי טלפון עבור שני טלפונים סלולאריים והתחייבה לשלם את החשבונות באמצעות הוראת קבע. משקיבלה חשבונות תופחים הסתבר לה בבירור שעשו היא ובעלה כי הם מחויבים בתשלום על שירותי ספק תוכן חיצוניים, מבלי שנתנה הרשאה לנתבעת לחייבה בשירותי תוכן חיצוני. החיובים היו בסך כולל של 1,023.25 ש"ח.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי החיובים בעבור שירותי מידע ותוכן סופקו לתובעת על ידי צדדים שלישיים, והנתבעת שימשה רק כאמצעי לתשלום הסכומים האמורים שהועברו לספקי התוכן. התובעת ביצעה שימוש נרחב בשירותי תוכן, סכום התביעה מופרך ומוגזם, והתובעת הסכימה במסגרת ההתקשרות עם הנתבעת שלא לחסום את המכשיר משירותי מידע ותוכן. הנתבעת פרטה בכתב ההגנה את כל השימושים שעשתה התובעת בשירותי התוכן. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה את הסכמי ההתקשרות.

עדותה של התובעת בפניי לא היתה אמינה. התובעת התחמקה מלענות לשאלה האם השתמשה בשירות של פתיחת קלפים, בהמשך אמרה שיכול להיות שרצתה להשתמש בשירותי תוכן אך ברגע שראתה שמחייבים אותה בכסף, לא השתמשה. בהמשך אמרה "באינטרנט כאשר את שם קופצים לך כל מיני דברים וזה מושך את תשומת לבך ומבקשים ממך פרטים. כל דבר שהיה, ברגע שראיתי שעולה כסף – לא נכנסתי לזה". טענתה המרכזית של התובעת היתה, הן בעדותה והן בסיכומיה, כי לא נתנה הרשאה לחייב את החשבון שלה בתשלום עבור ספקי תוכן.

ממסמכי ההתקשרות עולה כי התובעת הסכימה לקבלת שירותי תוכן (סעיף 5.1 להסכם נספח א'), ונמנעה מלחסום שירות זה. אין היא טוענת שלא הוסברה לה אפשרות שלא להסכים לקבלת שירותי תוכן, ואין היא טוענת כי לא הבינה על מה היא חתמה.

בע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדו ואח' פד"י יט (2) 113 בעמ' 117 חזקה על החותם על מסמך כי ידע על מה חתם ובמה התחייב.

לא עלה בידי התובעת להוכיח כי חויבה בגין ההתקשרות עם ספקי תוכן חיצוניים שלא כדין. הנתבעת פרטה מהם השירותים שנתנו לתובעת ובגינם חויבה. התובעת לא ביקשה לבטל שירות זה בעת חתימת הסכם השדרוג ומכאן אין לה להלין אלא על עצמה.

בעניין ספקי תוכן, הוגשה תביעה ייצוגית, אולם היא הסתיימה בפשרה, ומכל מקום שם גם ספקיות התוכן היו צד להסכם הפשרה. האמירה באגב אורחא שם נאמר כי אין מקום לקבל על הסף את טענות חברת הסלולר כי הן שימשו רק כצינור להעברת שירותי התוכן, של צדדים שלישיים, וכי הן נושאות לכאורה בחובת זהירות כלפי הלקוחות בקשר עם גביית תשלום עבור שירותי תוכן (ראה ת"א (תל אביב יפו) 2446/06 ו – 2447/06 עמרי רוטשילד ואח' נ' חברת פרנטר תקשורת בע"מ ואח' בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.4.11).

אולם ענייננו שונה לחלוטין מאחר ולא הוכחה גביה שלא כדין. נוסף על כך אין טענה כי אפשרות החסימה לא הוסברה לתובעת וכן הוכח כי שירותי התוכן בהם חוייבה-אכן ניתנו.

בנוסף ולחילופין התביעה מוגזמת מבחינת סכומה. המדובר בשירותי תוכן שכמפורט בכתב התביעה מסתכמים בסכום של 1,023 ש"ח, וסכום הפיצוי הנתבע בגין עוגמת נפש, תסכול, הרגשת חידלון וחוסר עונים, מופרך ומוגזם.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"א, 14 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: